הציפורן כהה, מכאיבה וצורתה מעוותת? ייתכן שאתם סובלים מאחת ממחלות
העור השכיחות ביותר: פטרת. על הסימנים, האבחון והטיפול, וגם כיצד ניתן להימנע.
להדפיס ולשמור
מחלת פטריות הציפורניים (פטרת) נמנית עם מחלות העור השכיחות ביותר והיא מהווה כ- 50-20 אחוז מכלל מחלות
הציפורניים. שכיחותה עולה עם הגיל, והיא גם פעמים רבות "רצה במשפחה".
הפטרת גורמת למיטרד אסתטי בעיקרו, שעה שהיא פוגמת במבנה הציפורן, מעוותת אותה
וגורמת פעמים רבות לכאב עז. אולם הבשורה היא שיש מה לעשות, והרבה.
הגורמים
מספר זנים של פטריות הציפורניים ידועים כיום,
והם מגיעים משלושה מקורות עקריים: השכיח ביותר הוא הדבקה מאדם לאדם, השני – מאדמה
לאדם, והשלישי, מבעל החיים לאדם.
את סוגי הפטריות הפוגעות בציפורניים ניתן לחלק
לשלוש קבוצות גדולות, על-פי התנהגותן ותגובתן לטיפול: דרמטופיטים, שמר ועובשים.
הפטרת מתבטאת באדם בארבע צורות עקריות: בצורה השכיחה ביותר פוגעת הפטרייה בחלק
המרוחק של הציפורן או בצידיה. יש והיא פוגעת בחלק המקורב, לעיתים היא פוגעת בחלק
השטחי, ולפעמים כל הציפורן נעשית מעוותת ומעובה.
הסימנים
הציפורן החולה הופכת צהובה או חומה, מתעבה ותחתיה מופיעה קשקשת לבנה,
לעיתים מתעוותת צורתה, מופיעים בה חריצים והיא אף מתפוררת. הכאב הופך לעתים לחלק
משגרת היום והלילה וכל צעד הופך לפרוייקט עתיר כאבים.
פטרת בציפורני הידיים גורמת גם לרגש בושה ונחיתות, והסובלים נוטים
להסתיר את קצות אצבעותיהם, בשילוב ידיים או הסתרה באמצעות חפצים, מחמת המבוכה
פטרת, פטרת ציפורניים, פטרת צפורניים, פטרת ציפורניים טיפול בבית
פטרת, פטרת ציפורניים, פטרת צפורניים, פטרת ציפורניים טיפול בבית
הסכנות
חשוב לטפל בציפורן הפטרייתית בעיקר עקב העובדה שהציפורן היא מאגר לפטריות.
מן המאגר הזה נודדות פטריות אל ציפורניים סמוכות, אל בין האצבעות או אל כף הרגל.
יש מחלות ציפורניים שונות שאינן פטרייתיות אך דומות בחזותן לציפורניים
פטרייתיות. יתרה מזו, יש מחלות ציפורניים כגון פסוריאזיס (ספחת העור)
ה"שואבות" אליהן פטריות. ידוע שציפורניים פגועות מסיבה כלשהי הן קרקע נוחה
להתמקמות פטריות. כאשר יש גם ספחת וגם פטריות, הטיפול בפטרייה עשוי להעלים אותה,
אך לא לפתור את בעיית הפסוריאזיס.
כאשר אין מעורבות מבנית של מחלות אחרות בנוסף על פטרת ציפורניים, ברוב
המכריע של המקרים ניתן לרפא את הציפורן החולה בפטרייה. הרופא המטפל הוא שקובע אם
זו מחלה פטרייתית טהורה או משולבת, ולאור ממצאיו הוא יסביר למטופל את כדאיות
הטיפול.
האבחון
האבחנה נעשית בשתי שיטות: משטח ישיר ותרבית. מחצית מן הקשקשים נלקחת
למשטח ישיר כדי לקבל מושג אם יש פטרייה. את יתרת הקשקשים זורעים בתרבית. או-אז
ניתן לזהות את סוג הפטרייה.
הטיפול
הטיפול בפטרת ציפורניים הוא מערכתי מעיקרו. בין התרופות הישנות, שהשימוש
בהן פחת מאוד, נמנות ניזורל (קטו-קונזול) וגריפולין (גריזאופולבין). עם התרופות החדשות נמנות ספורנוקס (איטרקונזול),
למיסיל (טרבינפין)
וטריקן (פלוקונזול).
יעילותן של התרופות שונה בהתאם לסוג הפטרייה. כללית, ספורנוקס יעילה
נגד כל שלושת סוגי הפטריות. היא ניתנת באחת משתי צורות: שני כדורים ליום לאחר
האוכל במשך 4-3 חודשים, או 4 קפסולות ביום, שתיים בבוקר ושתיים בערב, במשך שבוע
ימים, הפסקה של חודש, שוב שבוע ושוב הפסקה של חודש, 4-3 פעמים.
למיסיל יעילה בעיקר נגד פטריות מסוג דרמטופידים והיא ניתנת במינון של
כדור אחד ביום במשך 4-3 חודשים. טריקאן פחות יעילה לפטרת הציפורניים.
ולסיום, ניפוץ מיתוס: בקרב הדיוטות מתהלך החשש שתרופות נגד פטריות
ציפורניים הורסות את הכבד. באופן כללי אין כל אמת בכך, שכן תפקודי הכבד חוזרים
לנורמה עם תום הטיפול.
מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2916167,00.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה