יום ראשון, 20 ביולי 2014

פטרת הציפורניים והעור


שתיים מבין מחלות העור העקשניות והמטרידות, הנן פטרת הציפורנים ופטרת העור. מעריכים כי כ-30% מהאוכלוסייה סובלים מהן ובפרט באזור הים התיכון, החם והלח. 


מהי הפטרת?
פטרייה היא זיהום של העור, המשתכן בדרך כלל במקומות לחים בגוף בהם קפלי עור נפגשים: בין אצבעות הרגליים, אזור המפשעה וכד´. רוב הפטריות מזהמות את העור רק בשכבתו העליונה ואינן חודרות לעומק. החולה רואה את הפטרת בעיקר מההיבט האסתטי, אולם זוהי מחלה המחייבת טיפול ככל מחלה אחרת. הפטרת לעולם אינה נרפאת מעצמה. אם נדבקתם בפטרת אל תצפו שהיא תחלוף עם הזמן. חובה לטפל בה, שאם לא כן היא תלך ותחמיר. פטרת שאינה מטופלת בזמן, עלולה לגרום לסיבוכים נוספים, לעבור למקומות אחרים בגוף, מציפורני הרגליים אל ציפורני הידיים ולמפשעה ולהדביק אנשים אחרים! רוב הלוקים בפטרת יכולים להחלים לחלוטין לאחר טיפול מתאים, ואולם יש כאלה שישובו ויחלו בגלל רקע גנטי מסוים. אותם אנשים חייבם להקפיד על טיפול מונע – הן בציפורניים והן בכף- היד או בכף-הרגל – כדי לצמצם את הסיכון להידבקויות חוזרות.

פטרת כף הרגל

זהו זיהום פטרייתי נפוץ המועבר בין אדם לאדם במקלחות משותפות, בריכות ואיזורים לחים בהם אנשים נגועים בפטריה הולכים יחפים. פטרת עור כף הרגל (Tinea pedis), כמו פטרת הציפורניים (Onychomycosis-Tinea ungium) נגרמות לרוב על ידי דרמטופיטים. אלה קבוצה של פטריות הנמשכות לקרטין (החלבון היוצר את השכבות החיצוניות הקשות של העור, השיער והציפורניים).

פטריה זו גורמת בדרך כלל לקילופי עור עם או ללא אדמומיות או גרד, ל"מסמוס" של העור ובהמשך לסדקים. כתוצאה מהסדקים בעור, פטרת הרגל עשויה להוביל לזיהומים חיידקיים ברגל, במיוחד באנשים מבוגרים, בחולי סכרת ובאנשים עם זרימת דם לא מספקת לרגליים. נעילה ממושכת של נעלי התעמלות בעלות סוליות גומי או נעלי צבא מגבירה את הסיכון ללקות בזיהום פיטריתי בכפות הרגליים. אם אין מטפלים בפטרת היא עלולה להתפשט לעור כף הרגל ולציפורני הרגליים.

טיפול:
הטיפול בפטרת הרגליים בשלביה הראשונים הוא פשוט. מומלץ להשרות את כפות הרגליים כל ערב ל 15 דקות בקערת מים חמים עם תמיסה של סבון חיטוי המכיל יוד (למשל פוליספט). לאחר מכן יש למרוח בין האצבעות ועל עור כף הרגל קרם נגד פטריות. פטריות נוטות לחזור ב-20% מהמקרים. עם זאת, העדר טיפול עלול לעודד את התפשטות הפטרת ואת היווצרות הדלקת והזיהום המשני, ובכך להגדיל את הנזק ולעכב את הריפוי. כדי למנוע זיהום חוזר מומלץ לאוורר את כפות הרגליים ככל שניתן, להעדיף גריבת גרביים מ-100% כותנה על פני גרביים מחומרים סינטטיים, לנעול סנדלים או נעליים עם סוליית עור שבהם מזיעים פחות, לרחוץ את כפות הרגליים לעיתים קרובות ולהשתמש בטלק לספיגת הזיעה או  בספריי  נגד  הזעת יתר  המתאים לכפות הרגליים.
כאשר המצב קשה מאוד או מוזנח, או כשיש בעיה חיסונית ורוצים "טיפול מהיר ויעיל", יש אפשרות להשתמש בכדורים. הכדורים בדרך כלל יעילים, אלא שכמו בכל תרופה הניתנת דרך הפה, עלולות להיגרם תופעות לוואי. נוסף על כך, הטיפול בכדורים יקר, גם כשיש השתתפות של קופות החולים. יש לזכור שגם טיפול זה איננו מבטיח שהזיהום לא יחזור. הטיפול בכדורים כולל את הספורנוקס, למיסיל, טריקאן ועוד. ברוב המקרים החולה נדרש לבצע בדיקות תפקודי כבד לפני ובמהלך הטיפול.


פטרת הציפורן

גם בפטרת זאת אפשר להדבק בעקבות הליכה יחפים במקומות ציבוריים או, יותר נפוץ, לפתח אותה כחלק מזיהום פטרת הרגל.
זיהום קל עשוי להתלוות עם סימפטומים מועטים בלבד ולעיתים ללא סימפטומים כלל. במקרים חמורים יותר הציפורן הופכת מלבנה לבעלת צבע צהוב-חום, מתעבה ואף מתנתקת ממושבה על האצבע.
פטרת הציפורן הינה זיהום שקשה לרפא כך שהטיפול תלוי בחומרת המצב ו/או הסימפטומים.
הפגיעה מתחילה בדרך כלל בציפורני הרגליים ולאחר מספר שנים עלולה לעבור גם לציפורני הידיים. אצל רוב הסובלים מפטרת הציפורניים קיימת גם פטרת בין אצבעות הרגליים.
פטרת הציפורניים היא טפיל (פרזיט) הניזון מסביבת הקרן של הציפורן ועור הגוף. הפטרייה מפרישה חומרים הגורמים לפירוק שכבות הקרן ולהמסתן, וחומרי הפירוק משמשים לתזונתה של הפטרייה. פטרת הציפורניים מתפתחת סמוך לציפורניים, מתחת להן ובעור שמסביבן, ויכולה להתפשט לאזורים נרחבים בגוף. מיקום הפטרייה בשכבת העור העליונה, מעל לכלי הדם ובמנותק ממנגנון החיסון, מקשה על מערכת החיסון להתמודד עם הזיהום הפטרייתי ולמגר אותו, וכתוצאה מכך הטיפול הופך ממושך יותר ובעייתי. כאשר הפטרייה תוקפת את הציפורניים חלים בהם שינויים: הן מצהיבות ומתעבות, נוצרים בהן סדקים, שכבת קרן מעובה נוצרת מתחת הציפורן, ובמקרים קשים יותר מתהווה במבנה הציפורן שינוי גס ממש. לעיתים נבחין באחד מן השינויים, לעיתים יופיעו כמה מן הסימנים או כולם. חשוב לדעת כי לא כל שינוי בציפורן מעיד על קיומה של פטרת. ישנם מצבים כמו פסוריאזיס, ילפת שטוחה או מחלה כללית, אשר בדומה לפטרת, נותנים את אותותיהם בציפורן, לכן יש חשיבות רבה לכך שהאבחון וזיהוי הפטרייה ייעשו על ידי רופאים.
נשים לוקות יותר מגברים בפטרת הציפורן, כיוון שידיהן חשופות יותר למים ולחומרי ניקוי. חומרי הניקוי מקלפים את שכבות העור, גורמים לזיהום, ומאפשרים לפטרייה לחדור עמוק יותר. ואכן אצל נשים רואים גם פטרייה בציפורניים וגם סימני אודם סביב הציפורן, לעיתים עם מוגלה. מומלץ להשתמש בכפפות גומי (ארוכות דיין כך שימנעו חדירת מים) עם ציפוי פנימי מכותנה. אם העבודה מתמשכת, יש להחליף לכפפות אחרות, יבשות, מדי חצי שעה. לפני תחילת העבודה כדאי למשוח את כפות הידיים, במיוחד באזור הציפורניים וסביבן, בקרם הגנה על בסיס סיליקון.
מהן הסכנות הצפויות מהזנחת הטיפול בפטרת? כתוצאה מהשינויים בציפורן ובשכבות העור יכול להתפתח זיהום חיידקי משני, אשר עלול לגרום כאבים ודלקת, הציפורן עלולה לנשור, והחדשה עלולה לצמוח מעוותת. שינוי מבנה הציפורן מביא במקרים לא מעטים לחדירת הציפורן אל תוך הרקמה המקיפה אותה, ובעקבות כך לזיהום, לדלקת ולסבל מיותר. תוצאה חמורה יותר העלולה לנבוע מזיהום משני של הפטרת היא "שושנה" – תהליך זיהומי הנגרם מחדירת חיידקים שונים, ביניהם סטרפטוקוקוס, אל תוך מחזור הדם או לרקמה. פגיעת הפטרייה במרקם העור, והגרד מלווה אותה, מאפשרים לחיידקים לחדור אל מחזור הדם ולתקוף את מערכת החיסון. מצב זה יכול להיות מלווה בחום גבוה ובהרגשה כללית רעה, מצריך טיפול אנטיביוטי ולעתים אשפוז, ועלול לסכן את הרגל. חולי סוכרת ואנשים הסובלים מבעיות כלי דם הם בעלי סיכון גבוה במיוחד: אצלם כל זיהום עלול לגרום לדלקת קשה ולנֶמֶק, ומכאן – לסיכון של ממש לאצבע ולכף הרגל כולה, ולעתים אף לחיי החולה. מובן שבכל המקרים האלה יש לטפל לא רק בפטרת אלא גם בזיהום המשני וגם בתוצאות הסיבוכים.

טיפול ומניעה
שיטות הטיפול בפטרת ציפורניים כוללות שימוש במשחות, נוזלים, התערבות כירורגית בדרך של עקירה, תרופות בשימוש מקומי או בדרך של נטילת תרופות כגלולות דרך הפה. נטילת תרופות מצריכה מעקב רפואי רצוף תוך עריכת בדיקות דם תדירות בכדי לאתר סיבוכים אפשריים או תופעות לוואי.
יש המקשרים את תופעת הפטריות להיגיינה, אך ברוב המקרים, אין לכך כל קשר וגם אנשים ששומרים על ניקיון מרבי עלולים להידבק. בכל מקרה, מומלץ לייבש את אצבעות הרגליים לאחר שטיפת הרגלים היום-יומית, שכן הפטריות אוהבות לחות, ולהשתמש בסנדלים או כפכפים בבריכה הציבורית. אם אין אפשרות לנעול סנדלים, יש להשתדל לנעול נעלי עור ולא נעליים סינתטיות ולגרוב גרביים שעשויים 100% כותנה. כמו כן קיימים תכשירים קוטלי פטריות המיועדים לחלל הנעל ולבעלי הנטייה מומלץ להשתמש בהם.


מקור: http://www.biofor-skin.com/showHomearticle.asp?aid=111

אין תגובות:

פרסום תגובה